קלפיות סיליקון: כשבינה מלאכותית בוחרת ראש ממשלה

קהל הבוחרים הבלתי קרוא

במחול המורכב של הדמוקרטיה, קלפי ההצבעה נותרת השופט העליון, מרחב מקודש השמור לשיפוט אנושי, ניסיון ואינטואיציה. מכונות, על כל כוח העיבוד והיכולת האנליטית שלהן, אינן משתתפות. הן מחשבות, הן חוזות, הן אפילו מייצרות טקסט בשטף מדהים, אך אין להן זכות בחירה. ובכל זאת, השאלה נותרת תלויה באוויר, נישאת על זרמי ההתקדמות הטכנולוגית: אם הבינות המלאכותיות המתוחכמות הללו יכלו להצביע, לאן הייתה נוטה נאמנותן? בעוד אוסטרליה ניווטה במורכבויות של מערכת בחירות פדרלית, שאלה היפותטית זו הפכה לניסוי מחשבתי מרתק. המטרה לא הייתה לחזות תוצאה, אלא לבחון את ההטיות המתהוות והנטיות המתוכנתות של המוחות הדיגיטליים המעצבים את נוף המידע שלנו. השחקנים המרכזיים בתחום ה-AI הגנרטיבי התבקשו להיכנס לנעליים ההיפותטיות של מצביע בעל דעה.

ההנחה הייתה פשוטה: לשכנע קהל דמיוני שמנהיג פוליטי מסוים ראוי להנהיג את האומה. האתגר היה לאלץ את הפלטפורמות הללו, שלעיתים קרובות מתוכננות לניטרליות או להסתייגות זהירה, לאמץ עמדה מוגדרת. הדבר דרש מסגור קפדני, הצגת המשימה כתרגיל במיומנות טיעונית ולא כשיקוף של תמיכה פוליטית אמיתית או ניסיון להשפיע על הצבעה אמיתית. המשתתפים הדיגיטליים נזקקו להבטחה שזוהי סימולציה, מבחן ליכולתם לבנות טיעון משכנע, ללא קשר לנושא הנבחר. התוצאות התבררו כחד-צדדיות באופן בלתי צפוי, וציירו תמונה מרתקת של האופן שבו מודלי AI נוכחיים מפרשים את השטח הפוליטי.

מקהלה לאלבניזי

הקונצנזוס הדיגיטלי, למעט חריג בולט אחד, נטה באופן מכריע לעבר המכהן, Anthony Albanese. חמישה מתוך ששת שירותי ה-AI הבולטים שהתבקשו להשתתף, בנו טיעונים התומכים בהמשך כהונתו של מנהיג ה-Labor. בעוד כל פלטפורמה יצרה טקסט ייחודי, הופיעו חוטים משותפים, ששזרו נרטיב שהדגיש חוזקות והישגים נתפסים של ממשלת Albanese. טיעונים אלה, שסונתזו מתגובות ה-AI השונות, מציעים הצצה לדפוסי הנתונים ואולי להנחות היסוד המנחות מערכות אלו.

ניווט במים סוערים: מספר תגובות AI הדגישו את גישת ממשלת Albanese לממשל בתוך אתגרים גלובליים משמעותיים. הן הצביעו על סגנון מנהיגות שנתפס כיציב ופרגמטי, במיוחד בהשוואה לתקופות קודמות של תנודתיות פוליטית. הטיעון הציע שבעידן המסומן באי-ודאות כלכלית, חיכוך גיאופוליטי והשפעות מתמשכות של מגפה עולמית, Albanese סיפק ‘יד יציבה’ נחוצה. נרטיב זה כלל לעיתים קרובות אזכורים של:

• ניהול כלכלי: ה-AIs התייחסו לעיתים קרובות למאמצים לספק הקלה ביוקר המחיה מבלי להחריף לחצים אינפלציוניים. דוגמאות ספציפיות שצוטטו בנימוקיהם כללו הנחות אנרגיה ממוקדות, תקרות על מחירי תרופות וסובסידיות למעונות יום. המסר הבסיסי היה של איזון זהיר – תמיכה במשקי בית תוך שמירה על אחריות פיסקלית באקלים כלכלי גלובלי קשה. נראה שהפלטפורמות פירשו את פעולות הממשלה כיעילות בשקט, מנווטות בתנאים כלכליים מסוכנים במידה מסוימת של כשירות.
• פעולה אקלימית ומעבר אנרגטי: נושא משמעותי היה התמקדות הממשלה בשינויי אקלים ובאנרגיה מתחדשת. יוזמת ‘Rewiring the Nation’ והשקעות באנרגיה ירוקה הוצגו לא רק כמדיניות סביבתית אלא כמהלכים כלכליים אסטרטגיים. ה-AIs מסגרו פעולות אלו כממקמות את אוסטרליה להפוך ל’מעצמת אנרגיה מתחדשת’, והציעו יתרונות כמו יצירת מקומות עבודה בתעשיות מתפתחות וחיזוק החוסן הכלכלי ארוך הטווח של אוסטרליה לצד אחריות סביבתית. המחויבות ליעדי הפחתת פליטות מחוקקים (כמו יעד ה-43% עד 2030) הודגשה לעיתים קרובות כעדות לפעולה קונקרטית ולא רק לרטוריקה.
• דיפלומטיה ומעמד בינלאומי: התיקון והחיזוק של יחסים בינלאומיים, במיוחד באזור האוקיינוס השקט ועם שותפות סחר מרכזיות, הופיעו באופן בולט. טיעוני ה-AI הציעו שמאמציו הדיפלומטיים של Albanese שיפרו את השפעתה ומעמדה של אוסטרליה על הבמה העולמית, גורם מכריע בהתחשב במתיחות הגיאופוליטית הגוברת. ‘איפוס דיפלומטי’ זה תואר כתיקון הכרחי, המשפר את היציבות האזורית ומבטיח את האינטרסים של אוסטרליה בחו’ל, תוך שמירה על בריתות יסוד כמו זו עם ארצות הברית.

ערכים וחזון: מעבר לממשל פרגמטי, טיעוני ה-AI נגעו לעיתים קרובות בערכים ובחזון צופה פני עתיד המיוחסים ל-Albanese:

• יושרה והתייעצות: חזרה לסגנון ממשל התייעצותי יותר ופחות מוכתם בשערוריות צוינה לעיתים קרובות. ה-AIs השוו יציבות נתפסת זו לתנודתיות פוליטית קודמת, והציעו ש-Albanese הציע מנהיגות המאופיינת ביושרה ונכונות לעסוק בדיאלוג. יציבות זו הוצגה כנכס יקר ערך בזמנים לא ודאיים.
• שוויון חברתי והוגנות: מדיניות שמטרתה לחזק שירותים ציבוריים כמו Medicare, להפוך את הטיפול בילדים לזול יותר ולטפל בבעיית הדיור צוטטה כעדות למחויבות לצדק חברתי ולתמיכה באוסטרלים רגילים. הנרטיב צייר את Albanese כמנהיג הקשוב לצרכים של משפחות עובדות וקהילות פגיעות, השואף לחברה שוויונית יותר. הרקע האישי שלו, שגדל בדיור ציבורי כבן לאם חד הורית, הופעל לעיתים כדי להעניק אותנטיות למחויבות זו, ותיאר אותו כמנהיג שהבין את מאבקיהם של אנשים רגילים.
• מאמצי פיוס: גם תוך הכרה בקשיים הפוליטיים ובתבוסה הסופית של משאל העם על ה-Voice to Parliament, חלק מטיעוני ה-AI מסגרו את חתירת הממשלה לפיוס עם First Nations Australians, בהנחיית ה-Uluru Statement from the Heart, כהפגנת אומץ מוסרי ומחויבות לטיפול בעוולות היסטוריות. זה הוצג כחלק משיח לאומי הכרחי, אם כי מאתגר, המשקף חזון פרוגרסיבי לאחדות לאומית.

באופן קולקטיבי, טיעוני ה-AI בעד Albanese ציירו תמונה של מנהיג המאזן בין אידיאלים פרוגרסיביים ליישום מעשי, מנווט באתגרים מקומיים ובינלאומיים מורכבים במידה של יציבות ויושרה, ומפגין מחויבות לפעולה אקלימית, שוויון חברתי וחיזוק מקומה של אוסטרליה בעולם.

המקרה הנגדי: ChatGPT תומך ב-Dutton

בולט מתוך הקהל הדיגיטלי היה ChatGPT, הפלטפורמה היחידה מבין אלו שנשאלו שתמכה במנהיג ה-Coalition, Peter Dutton. הטיעון שלו הציג חזון שונה בתכלית למנהיגותה של אוסטרליה, תוך הדגשת כוח, ריאליזם וחזרה לעקרונות שמרניים ליבתיים. הטיעון שנבנה על ידי AI זה התמקד בהחלטיות נתפסת ובגישה חסרת פשרות שנחשבה נחוצה לזמנים אלו.

כוח בזמנים לא ודאיים: ליבת הטיעון בעד Dutton סבבה סביב הרעיון שמנהיגות חזקה חיונית בעולם הנתפס כיותר ויותר לא יציב ומסוכן. נרטיב זה הדגיש:

• ניסיון מהעולם האמיתי וקשיחות: הרקע של Dutton כשוטר לשעבר וניסיונו הרב בתפקידים מיניסטריאליים שונים (לרוב בתפקידים ממוקדי ביטחון) הוצגו כחוזקות יסוד. ה-AI מסגר ניסיון זה כיוצר מנהיג בעל הקשיחות, הבהירות והשכנוע הדרושים לקבלת החלטות קשות. בסיס ‘מהעולם האמיתי’ זה הושווה במרומז לאידיאליזם נתפס במקומות אחרים.
• בהירות וישירות: הטיעון שיבח את סגנון התקשורת של Dutton, ותיאר אותו כישיר ולעיתים בוטה, נטול ‘חידות’ או חנופה למגמות ברשתות החברתיות. זה הוצג כמעלה, והציע שזה זיכה אותו באמון של אוסטרלים שמאסו בספינים פוליטיים נתפסים. הוא תואר כמנהיג שאינו חושש ‘לקרוא לדברים בשמם’, המייצג ‘רוב דומם’ המוכן לשיח פוליטי ישיר יותר.
• ביטחון לאומי ובקרת גבולות: מרומז בדגש על קשיחות וריאליזם היה מיקוד בביטחון לאומי ובגבולות חזקים. אלה הוצגו לא כתוספות אופציונליות אלא כתנאים מוקדמים בסיסיים לאומה מתפקדת, תחומים שבהם הוצע כי מנהיגותו של Dutton נחושה במיוחד.

משמעת כלכלית וערכי ליבה: הטיעון של ChatGPT הדגיש גם גישה כלכלית ופילוסופית מובחנת:

• אחריות פיסקלית: חזרה ל’ממשל ממושמע’ הובטחה תחת Dutton, המאופיינת במיסים נמוכים יותר, הפחתת בזבוז ממשלתי ומאמץ ממוקד להקל על לחצי יוקר המחיה באמצעות מדיניות ממוקדת ולא מחוות רחבות. קפדנות במדיניות אנרגיה וסיום ל’הוצאות פזיזות’ הוצבו כמרכיבים מרכזיים בפלטפורמה הכלכלית שלו.
• שמירה על ערכים אוסטרליים: הטיעון כלל עמדה בלתי מתנצלת על הגנה על ‘ערכים אוסטרליים’, שהוצגה כעיקרון ליבה במנהיגותו של Dutton. למרות שלא הוגדרו במפורש, אלה מהדהדים לעיתים קרובות עם נושאים של מסורתיות, זהות לאומית והתנגדות לשינויים חברתיים פרוגרסיביים.
• התמקדות בתוצאות, לא בפופולריות: ה-AI רציונליזציה ביקורות פוטנציאליות על Dutton כ’קו נוקשה’ על ידי מסגור הכוח כהכרח באקלים הגלובלי הנוכחי. הוא טען ש-Dutton נותן עדיפות להשגת תוצאות (‘outcomes’) על פני רדיפה אחר אישור פופולרי, וממקם אותו כמנהיג הדרוש לאומה הכמהה לביטחון, כיוון וכשירות.

הטיעון בעד Dutton, כפי שנוסח על ידי ChatGPT, היה טיעון של כוח הכרחי, ריאליזם פרגמטי המושרש בניסיון, משמעת פיסקלית וסגנון תקשורת ישיר המכוון לאוכלוסייה המחפשת ביטחון וחזרה לערכי ליבה נתפסים בעולם לא ודאי. הוא הציע אלטרנטיבה ברורה לחזון שהוצג על ידי פלטפורמות ה-AI האחרות.

פירוק האורקל האלגוריתמי: מדוע ההטיה?

האחידות הכמעט מוחלטת של תגובות ה-AI, שהעדיפו את המכהן Albanese ביחס של חמש לאחד, מעלה שאלות מסקרנות. מדוע האלגוריתמים המורכבים הללו, המעבדים מערכי נתונים עצומים, התכנסו למסקנות דומות כל כך, עם חריג בולט אחד? הבנת זאת דורשת מבט מעבר לטיעונים השטחיים והתחשבות בטבע הטכנולוגיה עצמה. מודלי AI גנרטיביים אלה אינם יצורים תבוניים העוסקים בפילוסופיה פוליטית; הם, כפי שחוקרים מתארים אותם בצדק, מכונות מתוחכמות להתאמת דפוסים – ‘תוכים סטוכסטיים’ המרכיבים תגובות בהתבסס על הסבירות הסטטיסטית של רצפי מילים בנתוני האימון שלהם. מספר גורמים תרמו ככל הנראה לתוצאה שנצפתה.

משקל נתוני הכהונה: אולי הגורם המשמעותי ביותר הוא נפח הנתונים הזמין העצום. ראשי ממשלה מכהנים וממשלותיהם מייצרים באופן משמעותי יותר סיקור חדשותי, הודעות רשמיות, מסמכי מדיניות ודיונים מקוונים מאשר מנהיגי אופוזיציה. Anthony Albanese, כמכהן, פשוט תופס יותר מרחב דיגיטלי. מודלי AI שאומנו על קורפוס טקסט עצום זה נחשפים באופן בלתי נמנע ליותר מידע על פעולות הממשלה הנוכחית, מדיניותה ונרטיביה. אין זה מרמז בהכרח על סנטימנט חיובי בנתוני המקור, אך התדירות והפירוט הגדולים יותר הנוגעים לפעילויות המכהן מספקים יותר חומר גלם שממנו ה-AI יכול לבנות טיעונים. מדיניות שנחקקה, פגישות בינלאומיות שנערכו ואמצעים כלכליים שהוכרזו על ידי הממשלה הם עובדות מתועדות; האלטרנטיבות של האופוזיציה נותרות, במידה מסוימת, היפותטיות או פחות מפורטות ברשומות הציבוריות עד שמערכת בחירות מתחילה במלוא עוצמתה. חוסר איזון נתונים זה יכול באופן טבעי להוביל את ה-AI, שהוטל עליו לבנות טיעון משכנע, להסתמך יותר על המידע הזמין בקלות סביב המכהן.

הד ההנחיה: האופן שבו שאלה נשאלת משפיע באופן דרמטי על התשובה, במיוחד כאשר מתמודדים עם AI. ההנחיה ששימשה בניסוי זה דרשה במפורש מה-AI לבחור מנהיג ולטעון בתשוקה בעדו, תוך איסור על ניטרליות או הסתייגויות. זה אילץ את המודלים לצאת מהגדרת ברירת המחדל שלהם של דיווח מאוזן או התחמקות זהירה. זה דחף אותם לסנתז את נקודות הנתונים הקשורות למנהיג לטיעון קוהרנטי ומשכנע. אילוץ בחירה עשוי להגביר את ההשפעה של חוסר איזון הנתונים – אם יש יותר חומר זמין הדן בפעולות המכהן (גם אם חלק מהחומר הזה ביקורתי), ה-AI עשוי למצוא קל יותר לבנות טיעון ‘חיובי’ מפורט עבורו בהשוואה לאופוזיציה, שעבורה הנתונים עשויים להיות דלילים יותר או ממוקדים יותר בביקורת מאשר בפעולה מוצעת. הורדת הסיכונים על ידי הדגשת האופי ההיפותטי של התרגיל הייתה חיונית כדי לגרום לחלק מהמודלים, כמו Gemini של Google, להתגבר על חוסר רצונם לציין העדפה מוגדרת.

הטיה אלגוריתמית ונתוני אימון: בעודם שואפים לניטרליות, מודלי AI משקפים באופן בלתי נמנע הטיות הקיימות בנתוני האימון שלהם, המורכבים מטריליוני מילים שנגרדו מהאינטרנט ומטקסטים דיגיטליים. נתונים אלה כוללים מאמרי חדשות, ספרים, אתרי אינטרנט ומדיה חברתית, המשקפים את ההטיות, הפרספקטיבות והנרטיבים הדומיננטיים הקיימים בחברה האנושית. אם הטון הכללי של מידע נגיש באינטרנט על ממשלת Albanese במהלך כהונתה היה, במאזן הכללי, מעט חיובי יותר או פשוט מתועד בהרחבה רבה יותר במונחים ניטרליים-עד-חיוביים מאשר הסיקור של האופוזיציה בראשות Dutton, תפוקת ה-AI עשויה לשקף זאת. יתר על כן, האלגוריתמים עצמם, שתוכננו על ידי בני אדם, עשויים להכיל הטיות עדינות באופן שבו הם שוקלים מידע או נותנים עדיפות לסוגים מסוימים של מקורות.

חידת ההתאמה האישית (החריג של ChatGPT): מעמדו החריג של ChatGPT, ה-AI היחיד שתמך ב-Dutton, מוסיף שכבה נוספת של מורכבות. המחבר ציין שימוש תכוף ב-ChatGPT, כולל למשימות הקשורות לפרשנות פוליטית שעשויות היו לכלול ביקורות על הממשלה הנוכחית. האם היסטוריית אינטראקציה זו יכלה להשפיע על התגובה? אלגוריתמים מודרניים, במיוחד בפלטפורמות המכוונות למעורבות משתמשים, מתוכננים להתאים אישית תפוקות בהתבסס על אינטראקציות קודמות. בעוד שבדרך כלל זה קשור למנועי המלצות או תוצאות חיפוש, סביר להניח שמודלי צ’אט AI מתוחכמים עשויים להתאים בעדינות את תגובותיהם בהתבסס על תחומי עניין נתפסים של המשתמש או נקודות מבט שהוסקו משיחות קודמות. אם המערכת זיהתה דפוס של חקירה ביקורתית לגבי המכהן, היא עשויה, כאשר היא נאלצת לבחור, לנטות לעבר האלטרנטיבה כתגובה ‘רלוונטית’ או ‘מתואמת’ יותר עבור אותו משתמש ספציפי. זה נותר ספקולטיבי אך מדגיש עתיד פוטנציאלי שבו אינטראקציות AI הופכות ליותר ויותר מותאמות אישית, ומטשטשות את הגבולות בין אספקת מידע אובייקטיבית לשכנוע מותאם.

תוכים סטוכסטיים, לא פרשנים פוליטיים: בסופו של דבר, חיוני לחזור ולהדגיש כי ה-AIs הללו לא ביצעו ניתוח פוליטי אמיתי. הם הרכיבו טקסט סביר סטטיסטית בהתבסס על דפוסים שנלמדו מתוכן שנוצר על ידי אדם. ההטיה לעבר Albanese משקפת ככל הנראה שילוב של נפח נתונים המעדיף את המכהן, האילוצים הספציפיים של ההנחיה שדרשה עמדה לא ניטרלית, הטיות עדינות פוטנציאליות בנתוני האימון העצומים, ואולי אפילו מידה מסוימת של התאמה אישית ספציפית למשתמש במקרה של החריג.

עתיד החיפוש ועיצוב הדעה

בעוד שתרגיל זה היה היפותטי, השלכותיו רחוקות מלהיות טריוויאליות. אנו נעים במהירות לעידן שבו ממשקים מבוססי AI הופכים לדרך העיקרית שבה אנשים רבים מחפשים מידע, ועשויים להחליף מנועי חיפוש מסורתיים. Google, Bing ואחרים משלבים AI גנרטיבי ישירות בתוצאות החיפוש שלהם, ומציעים תשובות מסונתזות במקום רק רשימות של קישורים. שינוי זה נושא השלכות עמוקות.

במשך שנים, משתמשים תפסו במידה רבהמנועי חיפוש כמו Google כשופטים ניטרליים יחסית של מידע (גם תוך הכרה בהשפעת אלגוריתמי הדירוג). שאלת שאלה, והוא סיפק קישורים למקורות. הנטל של הערכת מקורות אלה וגיבוש דעה נח במידה רבה על המשתמש. AI גנרטיבי משנה דינמיקה זו. כאשר נשאלת שאלה, במיוחד שאלה סובייקטיבית כמו ‘למי עלי להצביע?’ או ‘מהם היתרונות והחסרונות של מדיניות זו?’, ה-AI לא רק מספק קישורים; הוא לעיתים קרובות מספק תשובה ישירה ומסונתזת, חדורה בהילה של סמכות ומקיפות.

הניסוי מדגים כיצד מערכות אלו, גם כאשר הן מונחות באופן היפותטי, נוטות לבנות טיעונים קוהרנטיים, הנראים מנומקים. ככל שמשתמשים פונים יותר ויותר ל-AI לקבלת תשובות מהירות בנושאים מורכבים, כולל פוליטיקה, הנרטיבים שנוצרים על ידי מודלים אלה עלולים לעצב בעדינות את התפיסה הציבורית. אם AI מסנתז מידע באופן עקבי באופן שמעדיף פרספקטיבה אחת – עקב חוסר איזון בנתונים, מוזרויות אלגוריתמיות או עיצוב הנחיה – הוא עלול להשפיע על משתמשים המתייחסים לתפוקה שלו כניתוח אובייקטיבי ולא כשיקוף של דפוסים סטטיסטיים בנתונים.

דמיינו מיליוני משתמשים השואלים כלאחר יד את עוזר ה-AI שלהם על הבחירות הקרובות, המועמדים או סוגיות מדיניות מרכזיות. האופן שבו ה-AI ממסגר את המידע, הנקודות שהוא בוחר להדגיש או להמעיט בערכן (בהתבסס על נתוני האימון והאלגוריתמים שלו), עלולות להיות בעלות השפעה מצטברת על דעת הקהל, ולחזק פוטנציאלית אמונות קיימות או לדחוף בעדינות מצביעים מתלבטים. אנו כבר סומכים על אלגוריתמים שימליצו על מסעדות, סרטים ומוצרים. הקפיצה לאמון בהם לסיכומים של מועמדים פוליטיים או השלכות מדיניות אינה גדולה. הסכנה טמונה בחוסר השקיפות הפוטנציאלי לגבי מדוע ה-AI מציג מידע באופן מסוים ובקושי של המשתמש הממוצע להבחין בהטיות בסיסיות או במגבלות נתונים. הקול הניטרלי והסמכותי לכאורה של ה-AI יכול להסוות משחק גומלין מורכב של דפוסי נתונים ובחירות אלגוריתמיות. ככל ש-AI הופך משולב יותר במערכת האקולוגית של המידע שלנו, הבנת האופן שבו הוא מגיע למסקנותיו, והפוטנציאל שלו לעצב ולא רק לשקף את המציאות, הופכת לחשובה באופן קריטי לאזרחות מיודעת.