העולם הדיגיטלי נע במהירות הבזק, ובשום מקום זה לא ניכר יותר מאשר בתחום הבינה המלאכותית. תוך יום אחד בלבד מאז שחררה OpenAI את יכולות יצירת התמונות האחרונות שלה המשולבות ב-ChatGPT, פלטפורמות המדיה החברתית הפכו לקנבסים עבור טרנד אמנותי מוזר, אך מזוהה באופן מיידי: ממים ותמונות שנוצרו בסגנון הייחודי והקסום של Studio Ghibli. בית האנימציה היפני האהוב הזה, הכוח היצירתי מאחורי אוצרות קולנועיים כמו ‘My Neighbor Totoro’ וזוכה פרס האוסקר ‘Spirited Away’, מצא לפתע את האסתטיקה הייחודית שלו משוכפלת עד זרא, מיושמת על כל דבר, ממיליארדרים טכנולוגיים ועד לאפוסים פנטסטיים.
התופעה לא הייתה עדינה. הפידים הוצפו בפרשנויות בסגנון Ghibli לדמויות עכשוויות וליקומים בדיוניים. ראינו את Elon Musk מדומיין מחדש כדמות שעשויה לשוטט ביער מיסטי, סצנות מ-‘The Lord of the Rings’ שקיבלו מגע אנימה רך וציורי, ואפילו נשיא ארה’ב לשעבר, Donald Trump, שתואר דרך עדשה אמנותית ספציפית זו. הטרנד צבר תאוצה כה רבה עד שמנכ’ל OpenAI עצמו, Sam Altman, נראה היה מאמץ דיוקן בסגנון Ghibli, שנוצר ככל הנראה על ידי הכלי עצמו שעורר את הדיון, כתמונת הפרופיל שלו. המנגנון נראה פשוט: משתמשים הזינו תמונות קיימות ל-ChatGPT, והנחו את ה-AI לפרש אותן מחדש באופנה האיקונית של Ghibli. התפוצצות זו של חיקוי סגנוני, בעודה מייצרת שעשוע ויראלי, העלתה מיד מחדש חרדות עמוקות סביב בינה מלאכותית וזכויות קניין רוחני.
הניצוץ הוויראלי והדיו
זו לא הייתה הפעם הראשונה שתכונת AI חדשה גרמה לאדוות הקשורות למניפולציה של תמונות וזכויות יוצרים. עדכון GPT-4o של OpenAI, שאפשר אתהשינוי הסגנוני הזה, הגיע זמן קצר לאחר ש-Google הציגה פונקציונליות דומה של יצירת תמונות AI במודל Gemini Flash שלה. גם לשחרור ההוא היה רגע של תהילה ויראלית מוקדם יותר במרץ, אם כי מסיבה אחרת: משתמשים גילו את מיומנותו בהסרת סימני מים מתמונות, פרקטיקה המאתגרת ישירות את שליטתם של צלמים ואמנים על עבודתם.
התפתחויות אלו מצד ענקיות טכנולוגיה כמו OpenAI ו-Google מסמנות קפיצת מדרגה משמעותית בנגישות וביכולת של יצירת תוכן מונעת AI. מה שפעם דרש תוכנה מיוחדת ומיומנות אמנותית ניכרת – שכפול סגנון חזותי מורכב – ניתן כעת לקירוב באמצעות הנחיה טקסטואלית פשוטה. הקלד ‘בסגנון של Studio Ghibli’, וה-AI מציית. בעוד המשתמשים מתענגים על החידוש והפוטנציאל היצירתי, קלות השכפול הזו מאירה זרקור קשה על שאלה בסיסית הרודפת את תעשיית ה-AI: כיצד מאומנים מודלים רבי עוצמה אלה להשיג חיקוי כזה? לב העניין טמון בנתונים הנבלעים על ידי מערכות אלו. האם חברות כמו OpenAI מזינות את האלגוריתמים שלהן בכמויות עצומות של חומר המוגן בזכויות יוצרים, כולל פריימים מסרטי Studio Ghibli, ללא רשות או פיצוי? ובאופן מכריע, האם אימון כזה מהווה הפרת זכויות יוצרים?
מתחת לפני השטח: חידת זכויות היוצרים
שאלה זו אינה אקדמית גרידא; היא מהווה את הבסיס למספר רב של מאבקים משפטיים בעלי סיכון גבוה המתנהלים כעת נגד מפתחי מודלי AI גנרטיביים. הנוף המשפטי סביב נתוני אימון AI הוא, בלשון המעטה, עכור. Evan Brown, עורך דין לקניין רוחני המזוהה עם משרד עורכי הדין Neal & McDevitt, מאפיין את המצב הנוכחי כפעולה בתוך ‘תחום אפור משפטי’ משמעותי.
נקודת מורכבות מרכזית היא שסגנון אמנותי, כשלעצמו, בדרך כלל אינו מוגן על ידי חוק זכויות היוצרים. זכויות יוצרים מגינות על הביטוי הספציפי של רעיון – הציור המוגמר, הרומן הכתוב, השיר המוקלט, פריימי הסרט בפועל – לא על הטכניקה הבסיסית, מצב הרוח או האלמנטים החזותיים האופייניים המהווים ‘סגנון’. לכן, מציין Brown, OpenAI עשויה שלא להפר את לשון החוק פשוט על ידי יצירת תמונות שנראות כאילו יכלו להגיע מ-Studio Ghibli. הפעולה של יצירת תמונה חדשה בסגנון מסוים אינה, על פניה, הפרת זכויות יוצרים של הסגנון עצמו.
עם זאת, הניתוח אינו יכול לעצור שם. הנושא הקריטי, כפי שמדגיש Brown, סובב סביב התהליך שבאמצעותו ה-AI לומד לשכפל את הסגנון הזה. סביר מאוד, טוענים מומחים, שכדי להשיג חיקוי סגנוני מדויק כזה נדרש מודל ה-AI להיות מאומן על מערך נתונים עצום, שעשוי לכלול מיליוני תמונות המוגנות בזכויות יוצרים – אולי אפילו פריימים ישירים – מהספרייה הקולנועית של Ghibli. פעולת העתקת יצירות אלו למאגר נתוני אימון, אפילו למטרת ‘למידה’, עשויה להיחשב כשלעצמה להפרה, ללא קשר לשאלה אם הפלט הסופי הוא העתק ישיר של פריים בודד כלשהו.
‘זה באמת מחזיר אותנו לשאלה הבסיסית שהתבשלה בשנתיים האחרונות’, אמר Brown בראיון. ‘מהן ההשלכות של הפרת זכויות יוצרים של מערכות אלו היוצאות, סורקות את הרשת, ובולעות כמויות אדירות של תוכן שעלול להיות מוגן בזכויות יוצרים למאגרי נתוני האימון שלהן?’ האתגר המשפטי המרכזי טמון בקביעה האם שלב ההעתקה הראשוני הזה, החיוני לפונקציונליות של ה-AI, מותר במסגרת חוקי זכויות היוצרים הקיימים.
הליכה על חבל דק: שימוש הוגן
ההגנה העיקרית שחברות AI נוקטות בה לעתים קרובות בהקשר זה היא דוקטרינת השימוש ההוגן (fair use). שימוש הוגן הוא עיקרון משפטי מורכב בחוק זכויות היוצרים האמריקאי המתיר שימוש מוגבל בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות מבעל הזכויות בנסיבות ספציפיות. בתי המשפט מנתחים בדרך כלל ארבעה גורמים כדי לקבוע אם שימוש מסוים נחשב לשימוש הוגן:
- מטרת ואופי השימוש: האם השימוש הוא טרנספורמטיבי (מוסיף משמעות או מסר חדש)? האם הוא מסחרי או למטרות רווח/חינוכיות? חברות AI טוענות שאימון מודלים הוא טרנספורמטיבי מכיוון שה-AI לומד דפוסים במקום רק לאחסן עותקים, והמטרה הסופית היא ליצור יצירות חדשות. מבקרים טוענים שהשימוש הוא מסחרי ביותר ולעתים קרובות מתחרה ישירות בשוק של היצירות המקוריות.
- אופי היצירה המוגנת בזכויות יוצרים: שימוש ביצירות עובדתיות בדרך כלל מועדף על פני יצירות יצירתיות מאוד. אימון על יצירות אמנותיות כמו סרטים או רומנים עשוי לפעול נגד שימוש הוגן. סרטי Studio Ghibli, בהיותם מקוריים ויצירתיים מאוד, נופלים לקטגוריה השנייה.
- היקף ומהותיות החלק שנעשה בו שימוש: כמה מהיצירה המקורית הועתק? בעוד ש-AI עשוי שלא לשכפל סרט שלם, האימון כרוך ככל הנראה בהעתקת כמויות עצומות של פריימים או תמונות. האם העתקת מיליוני פריימים מהווה שימוש בחלק ‘מהותי’ מיצירות Ghibli, גם אם אף פלט בודד אינו משכפל נתח גדול? זו נותרה נקודה שנויה במחלוקת.
- השפעת השימוש על השוק הפוטנציאלי או על ערך היצירה המוגנת בזכויות יוצרים: האם התוכן שנוצר על ידי AI מחליף את השוק של היצירות המקוריות או נגזרות מורשות? אם משתמשים יכולים ליצור תמונות בסגנון Ghibli לפי דרישה, האם זה מפחית את הערך של אמנות, סחורה או הזדמנויות רישוי רשמיות של Ghibli? יוצרים טוענים בתוקף שכן.
נכון לעכשיו, מספר בתי משפט מתמודדים עם השאלה האם אימון מודלי שפה גדולים (LLMs) ומחוללי תמונות על נתונים המוגנים בזכויות יוצרים מהווה שימוש הוגן. אין תקדים משפטי מחייב המתייחס ספציפית להקשר טכנולוגי מודרני זה, מה שהופך את התוצאות לבלתי ודאיות ביותר. להחלטות בתיקים אלה יהיו השלכות עמוקות על עתיד פיתוח ה-AI והתעשיות היצירתיות כאחד.
ההליכה על חבל דק של OpenAI: מדיניות ופרקטיקה
בניווט בשטח משפטי לא ודאי זה, OpenAI ניסתה למתוח קווים בחול, אם כי קווים שנראים מטושטשים במקצת בבדיקה מקרוב. על פי הצהרה שסופקה על ידי דובר OpenAI ל-TechCrunch, מדיניות החברה קובעת ש-ChatGPT צריך לסרב לבקשות לשכפל ‘את סגנונם של אמנים חיים בודדים’. עם זאת, אותה מדיניות מתירה במפורש שכפול של ‘סגנונות סטודיו רחבים יותר’.
הבחנה זו מעלה מיד שאלות. מה מהווה ‘סגנון סטודיו רחב יותר’ אם לא החזון המצטבר והביצוע של האמנים המרכזיים הקשורים לאותו סטודיו? במקרה של Studio Ghibli, האסתטיקה של הסטודיו קשורה באופן בל יינתק לחזונו של מייסדו השותף והבמאי הראשי, Hayao Miyazaki, שהוא בהחלט אמן חי. האם ניתן באמת להפריד את ‘סגנון Ghibli’ מהבימוי הייחודי, עיצוב הדמויות והעיסוקים התמטיים של Miyazaki? נראה שהמדיניות מסתמכת על הבחנה מלאכותית פוטנציאלית שעלולה שלא לעמוד במבחן הביקורת, במיוחד כאשר זהות הסטודיו קשורה כל כך חזק ליוצרים ספציפיים וניתנים לזיהוי.
יתר על כן, תופעת Ghibli אינה מקרה בודד. משתמשים הדגימו בקלות את יכולתו של מחולל התמונות של GPT-4o לחקות סגנונות מזוהים אחרים. דיווחים עלו על דיוקנאות שנוצרו בסגנון הבלתי ניתן לטעות של Dr. Seuss (Theodor Geisel, שנפטר, אך עזבונו מגן בקנאות על סגנונו הייחודי) ותמונות אישיות שדומיינו מחדש עם המראה והתחושה האופייניים של Pixar Animation Studios. הדבר מצביע על כך שהיכולת לחיקוי סגנוני היא רחבה, ושההבחנה במדיניות בין ‘אמנים חיים’ ל’סגנונות סטודיו’ עשויה להיות יותר אמצעי תגובתי מאשר גבול חזק מבחינה טכנית או עקבי מבחינה אתית. בדיקות על פני מחוללי תמונות AI שונים מאשרות את התצפית: בעוד שאחרים כמו Gemini של Google, Grok של xAI ו-Playground.ai יכולים לנסות חיקוי סגנוני, נראה שהאיטרציה האחרונה של OpenAI מיומנת במיוחד בלכידת הניואנסים של האסתטיקה של Studio Ghibli, מה שהופך אותה למוקד המחלוקת הנוכחית.
הסערה המתגבשת: נוף התביעות
תמונות ה-Ghibli הוויראליות משמשות כהמחשה חיה לנושאים העומדים בלב מאבקים משפטיים גדולים שכבר מתנהלים. מספר תביעות בולטות מעמידות יוצרים ומוציאים לאור נגד מפתחי AI, ומאתגרות את חוקיות נוהלי האימון שלהם.
- The New York Times ומוציאים לאור אחרים נגד OpenAI: תיק ציון דרך זה טוען ש-OpenAI עסקה בהפרת זכויות יוצרים המונית על ידי אימון המודלים שלה, כולל ChatGPT, על מיליוני כתבות חדשותיות המוגנות בזכויות יוצרים ללא רשות, ייחוס או תשלום. המוציאים לאור טוענים שזה מערער את המודלים העסקיים שלהם ומהווה תחרות בלתי הוגנת.
- Authors Guild וסופרים בודדים נגד OpenAI ו-Microsoft: טענות דומות מועלות על ידי סופרים הטוענים שספריהם הועתקו באופן בלתי חוקי לאימון מודלי שפה גדולים.
- אמנים נגד Stability AI, Midjourney, DeviantArt: אמנים חזותיים הגישו תביעות ייצוגיות נגד חברות יצירת תמונות AI, בטענה שעבודותיהם נגרדו מהאינטרנט ושימשו לאימון ללא הסכמה, מה שמאפשר ל-AI ליצור יצירות המתחרות בהם ישירות.
- Getty Images נגד Stability AI: ענקית תמונות המלאי תובעת את Stability AI בגין העתקה לכאורה של מיליוני תמונות שלה, כולל סימני מים במקרים מסוימים, לאימון מודל Stable Diffusion.
תביעות אלו טוענות באופן קולקטיבי כי בליעה בלתי מורשית של חומר המוגן בזכויות יוצרים לצורך אימון מודלי AI מהווה הפרה של זכויותיהם הבלעדיות של בעלי זכויות היוצרים לשכפל, להפיץ וליצור יצירות נגזרות. הם מבקשים לא רק פיצויים כספיים אלא פוטנציאלית צווים שיכולים לאלץ חברות AI לאמן מחדש את המודלים שלהן תוך שימוש רק בנתונים מורשים כראוי – משימה שתהיה יקרה וגוזלת זמן באופן עצום, ועלולה לשתק את יכולותיהן הנוכחיות. הנתבעים, לעומת זאת, מסתמכים במידה רבה על טיעוני שימוש הוגן וטוענים שהטכנולוגיה שלהם מטפחת חדשנות ויוצרת צורות ביטוי חדשות.
מרוץ חימוש טכנולוגי מול חשבון נפש משפטי
למרות האיומים המשפטיים המרחפים והדילמות האתיות הברורות, קצב פיתוח ה-AI אינו מראה סימני האטה. חברות כמו OpenAI ו-Google נעולות בקרב תחרותי עז, דוחפות כל הזמן תכונות ומודלים חדשים כדי ללכוד נתח שוק ולהפגין עליונות טכנולוגית. הפריסה המהירה של כלי יצירת תמונות מתקדמים, המסוגלים לחיקוי סגנוני מתוחכם, נראית מונעת על ידי רצון למשוך משתמשים ולהציג התקדמות, גם אם היסודות המשפטיים נותרו רעועים.
העובדה ש-OpenAI חוותה ביקוש כה גבוה לכלי התמונות החדש שלה עד שנאלצה לדחות את ההשקה למשתמשי השכבה החינמית מדגישה את הקסם והלהיטות של הציבור לעסוק ביכולות אלו. עבור חברות ה-AI, מעורבות משתמשים והדגמת תכונות חדשניות עשויות לגבור כרגע על הסיכונים המשפטיים הפוטנציאליים, או שאולי זהו הימור מחושב שהחוק יסתגל בסופו של דבר לטובתן, או שניתן יהיה להגיע להסדרים.
מצב זה מדגיש מתח גובר בין ההאצה המעריכית של היכולות הטכנולוגיות לבין הקצב המכוון והמדוד יותר של מסגרות משפטיות ואתיות. החוק לעתים קרובות מפגר מאחורי הטכנולוגיה, ו-AI גנרטיבי מציג אתגר מורכב במיוחד, המאלץ את החברה לשקול מחדש תפיסות ותיקות של מחברות, יצירתיות וקניין רוחני בעידן הדיגיטלי.
הדים ותקדימים
ההיסטוריה מציעה הקבלות שבהן טכנולוגיות פורצות דרך שיבשו נורמות קיימות של זכויות יוצרים. הופעת מכונת הצילום העלתה חששות לגבי שכפול בלתי מורשה. הפסנתר המכני (player piano) אתגר הגדרות של זכויות ביצוע מוזיקליות. מכשיר הווידאו (VCR) הוביל ל’תיק Betamax’ המכונן (Sony Corp. of America v. Universal City Studios, Inc.), שבו בית המשפט העליון של ארה’ב (U.S. Supreme Court) פסק שהקלטת תוכניות טלוויזיה לצפייה מאוחרת יותר (‘time-shifting’) מהווה שימוש הוגן, בין השאר מכיוון שלטכנולוגיה היו שימושים מהותיים שאינם מפרים. מאוחר יותר, פלטפורמות שיתוף מוזיקה דיגיטלית כמו Napster עוררו גל נוסף של מאבקים משפטיים על הפצה מקוונת והפרת זכויות יוצרים, שהובילו בסופו של דבר למודלי רישוי חדשים כמו iTunes ושירותי סטרימינג.
בעוד שדוגמאות היסטוריות אלו מציעות הקשר, ההיקף והאופי של AI גנרטיבי מציגים אתגרים ייחודיים. בניגוד ל-VCR, שאפשר בעיקר העתקה אישית, AI גנרטיבי יוצר תוכן חדש המבוסס על דפוסים שנלמדו מכמויות עצומות פוטנציאליות של קלט המוגן בזכויות יוצרים, מה שמעלה שאלות שונות לגבי טרנספורמציה ופגיעה בשוק. האם בתי המשפט ימצאו שאימון AI דומה ל-time-shifting או דומה יותר להפרה ההמונית שאפשרה Napster, נותר לראות.
העתיד הבלתי כתוב
הטירוף הנוכחי סביב תמונות בסגנון Ghibli שנוצרו על ידי AI הוא יותר מסתם טרנד אינטרנטי חולף; זהו סימפטום למאבק גדול הרבה יותר ומתמשך להגדרת גבולות הקניין הרוחני בעידן הבינה המלאכותית. תוצאות התביעות התלויות ועומדות, פעולות חקיקה פוטנציאליות, והתפתחות נוהלי התעשייה (כגון הסכמי רישוי לנתוני אימון) יעצבו את מסלול פיתוח ה-AI ואת השפעתו על מקצועות יצירתיים לשנים הבאות.
האם בתי המשפט יפסקו שאימון על נתונים המוגנים בזכויות יוצרים דורש רשות מפורשת ורישוי, מה שעלול לאלץ ארגון מחדש יקר של מודלי AI קיימים? או שהם ימצאו שאימון כזה נופל תחת שימוש הוגן, ויסללו את הדרך להמשך פיתוח מהיר אך עלולים להפחית את ערכו של תוכן שנוצר על ידי אדם? האם יכולה להופיע דרך ביניים, הכוללת תוכניות רישוי חובה חדשות או הסכמים כלל-תעשייתיים?
התשובות נותרות חמקמקות. מה שברור הוא שהקלות שבה AI יכול כעת לחקות סגנונות אמנותיים מובהקים מאלצת עימות עם שאלות יסוד על יצירתיות, בעלות, והערך שאנו מייחסים לביטוי אנושי. ממי ה-Ghibli הקסומים המציפים את האינטרנט הם רק פני השטח המקסימים והקלים לעיכול של קרחון משפטי ואתי עמוק ומורכב, שממדיו המלאים רק מתחילים להתגלות. פתרון סוגיות אלו יקבע לא רק את עתיד ה-AI אלא גם את הנוף עבור אמנים, סופרים, מוזיקאים ויוצרים מכל הסוגים בעשורים הבאים.