שאיפות הבינה המלאכותית של אירופה

המירוץ העולמי בבינה מלאכותית (AI) נראה יותר ויותר כמו תחרות בין שני שחקנים מרכזיים: סין וארצות הברית. דואופול זה מעלה שאלה קריטית: איפה אירופה, היבשת הידועה היסטורית בזכות היכולות הטכנולוגיות והחדשנות שלה? מדוע נראה שאירופה נותרה מאחור במהפכת הבינה המלאכותית?

עבר מפואר

בחינה מדוקדקת יותר מגלה שתרומתה של אירופה לבינה מלאכותית מושרשת עמוק ומשתרעת על פני מאות שנים. החל בפילוסופים עתיקים וכלה במדעני מחשב מודרניים, הוגים אירופאים הניחו יסודות מכריעים לתחום. הלוגיקה הסילוגיסטית של אריסטו, המתוארת ב”אורגנון” שלו, נחשבת לחקירה חלוצית של חשיבה מכנית. מאוחר יותר, “Ars Magna” של רמון לול נועדה ליצור שפה ומערכת ידע אוניברסליות, המייצגות ניסיון מוקדם לבנות מסגרת בינה מלאכותית מקיפה.

בעידן המודרני, מדענים וחוקרים אירופאים היו בחזית פיתוח הבינה המלאכותית. אלן טיורינג, מתמטיקאי בריטי, הגה רבות מהרעיונות המרכזיים העומדים בבסיס הבינה המלאכותית המודרנית. מבחן טיורינג שלו נותר אמת מידה להערכת יכולתו של מכונה להציג התנהגות אינטליגנטית שאינה ניתנת להבחנה מזו של אדם. יתר על כן, המחקר המוקדם בבינה מלאכותית נערך בעיקר באירופה. בשנת 1964, בריטניה הקימה את האגודה לחקר בינה מלאכותית וסימולציה של התנהגות (AISB), אולי אגודת הבינה המלאכותית הוותיקה ביותר בעולם. אדינבורו אירחה סימפוזיוני בינה מלאכותית במשך שש שנים רצופות, וביססה את ההנהגה המוקדמת של אירופה. הכנס האירופי לבינה מלאכותית (ECAI), שנערך לראשונה בשנת 1988, סימן רגע מכריע בהפרדת הבינה המלאכותית כתחום מובהק ממדעי המחשב. DeepMind, חברה אירופית, פיתחה את AlphaGo, שהביסה את אלוף העולם לי סדול וסימנה אבן דרך עבור הבינה המלאכותית. יש לציין שגוגל רכשה את DeepMind בשנת 2014.

מיתוסים רגולטוריים

למרות ההיסטוריה החלוצית שלה, נוף הבינה המלאכותית הנוכחי של אירופה מצייר תמונה שונה. הסבר נפוץ לפיגור בפיתוח הבינה המלאכותית באירופה הוא תקנות מחמירות מדי. הסנטימנט “אמריקה מחדשת, סין מעתיקה ואירופה מסדירה” מסתובב בכלי תקשורת שונים, מה שמרמז כי הסביבה הרגולטורית של אירופה חונקת חדשנות. כמה מבקרים אפילו מתבדחים כי תפקידה של אירופה במהפכת הבינה המלאכותית מוגבל לקיום פגישות בזמן שארה"ב יוצרת וסין מייצרת.

עם זאת, מבט מעמיק יותר מגלה שהתקנות האירופיות בתחום הבינה המלאכותית אינן מגבילות כפי שנהוג לחשוב. חוק הבינה המלאכותית של האיחוד האירופי, שהושלם לאחר שלוש שנות דיונים, מוצג לעתים קרובות כמסמר האחרון בארון הקבורה של הבינה המלאכותית האירופית. במציאות, חוק הבינה המלאכותית הוא בעיקר מסגרת המסדירה את השימוש בבינה מלאכותית ולא מגבילה את פיתוחה. החוק מסווג טכנולוגיות בינה מלאכותית לארבע רמות סיכון: בלתי מתקבלות על הדעת, גבוהות, בינוניות ונמוכות. ככל שהסיכון הנשקף מיישום בינה מלאכותית גבוה יותר, כך דרישות הבדיקה והציות מחמירות יותר. מפירי החוק עלולים לעמוד בפני קנסות של עד 7% מההכנסות העולמיות שלהם. האשמת רגולציה במאבקי הבינה המלאכותית באירופה היא פשטנות יתר.

רוחות הרפאים של עידן האינטרנט

האתגרים של אירופה בעידן הבינה המלאכותית מושרשים עמוק יותר בחוויותיה ההיסטוריות, במיוחד בעידן האינטרנט. מאז עלה האינטרנט, חברות אירופיות התקשו להתחרות במקבילותיהן האמריקאיות. סטארטאפים אירופאים, לאחר שהראו הבטחה ראשונית, מוצאים את עצמם לעתים קרובות נרכשים על ידי חברות אמריקאיות, ומעבירים למעשה טכנולוגיה וכישרון יקרי ערך מעבר לאוקיינוס האטלנטי.

רכישת DeepMind על ידי גוגל היא דוגמה מצוינת. Datakalab, חברה צרפתית המתמחה בדחיסת אלגוריתמים ובינה מלאכותית מוטמעת, נרכשה על ידי אפל. Brighter AI, שהתמקדה באנונימיזציה של נתונים אישיים בתמונות וסרטונים, נרכשה גם היא על ידי חברה אמריקאית. אפילו Mistral, שראש הממשלה מקרון הילל כתשובה של אירופה ל-OpenAI, זוכה למעורבות אמריקאית משמעותית. קרנות הון סיכון אמריקאיות וענקיות תעשייה מימנו בכבדות את סבבי הגיוס הראשוניים של Mistral. היא גם נשענת על שירותי הענן Azure של מיקרוסופט ויש לה הסכם עם אמזון להיות מפתחת מודל בסיסי עבור Amazon Bedrock.

יזם האינטרנט הצרפתי קסבייר ניאל הזהיר כי בעוד שאירופה יכולה כיום לפתח מודלים מבטיחים של בינה מלאכותית, לא בטוח אם הכישרונות והחברות הללו ייחטפו בשנים הקרובות. זה מעלה את השאלה: מה עושים המשקיעים האירופאים בזמן שקונים את הכישרון האירופי? מדוע הם לא תומכים בסטארטאפים שלהם?

פער השקעות

מצב זה מדגיש בעיה היסטורית שהציקה לאירופה מאז פריחת האינטרנט. על פי דו"ח של ה-OECD שפורסם במאי 2024, ארצות הברית מובילה בהשקעות פרטיות בתחומים הקשורים לבינה מלאכותית, עם כ-300 מיליארד דולר. סין מדורגת במקום השני עם כ-91 מיליארד דולר, בעוד שהאיחוד האירופי מפגר הרבה מאחור עם פחות ממחצית ההשקעה של סין, 45 מיליארד דולר. נראה שהמשקיעים האירופאים מעדיפים הצלחות מבוססות על פני מיזמים בשלבים מוקדמים.

בארצות הברית ובסין, מסלול סטארטאפ נפוץ כולל צוות שמפתח הדגמה, מאבטח מימון ראשוני ומתרחב באגרסיביות כדי לתפוס את השוק, לעתים קרובות תוך כדי פעילות בהפסד. מודל זה, שהוכח כמוצלח במהלך שני העשורים האחרונים, נחשב לשלב הכרחי לשליטה בשוק. עם זאת, משקיעים אירופאים דורשים לעתים קרובות רווחיות מיידית, צמיחה יציבה במחירי המניות ודיבידנדים, אפילו מחברות סטארטאפ טכנולוגיות. זה מכריח חברות לתעדף רווחיות על פני צמיחה מהירה. סטארטאפים אירופאים בדרך כלל לוקח שנתיים עד שלוש שנים כדי להבטיח את ההשקעה הראשונה שלהם, בעוד שסטארטאפים דומים בסין עלולים להיכשל אם הם לא יקבלו מימון תוך שנה.

הבדל זה בפילוסופיית ההשקעות משפיע על ההתלהבות ליזמות, במיוחד במגזרים מתעוררים כמו בינה מלאכותית. היעדר מימון מאלץ חברות לקצץ בעלויות, מה שמוביל למחסור בכישרונות בינה מלאכותית ומעכב עוד יותר את הפיתוח המהיר של בינה מלאכותית באירופה.

בריחת המוחות

מחסור הכישרונות בבינה מלאכותית באירופה אינו נובע בהכרח מחוסר כישורים, אלא מההשפעות המתמשכות של מהפכת טכנולוגיית המידע, שבה ארצות הברית וסין השאירו את אירופה מאחור. מהנדסי בינה מלאכותית רבים הופכים במהותם למהנדסי תוכנת אינטרנט. הפער בשכר בין אירופה לארה"ב הולך וגדל. על פי Builtin, השכר הממוצע למהנדסי בינה מלאכותית בארה"ב עולה על 170,000 דולר, כאשר סך הפיצויים מגיע ליותר מ-210,000 דולר עם תמריצים. נתוני Jobicy מראים שהשכר השנתי הממוצע למהנדסי בינה מלאכותית בבריטניה הוא רק 110,000 דולר, מעט גבוה יותר בגרמניה עם 120,000 דולר, ופחות מ-110,000 דולר בצרפת.

בהכירם בפער הכישרונות הזה, ארצות הברית נקטה צעדים למשוך אנשי מקצוע בתחום הבינה המלאכותית. בשנת 2023, הנשיא ביידן חתם על צו נשיאותי המקל על חוקי ההגירה ומרחיב את קטגוריות הוויזה למומחים בתחום הבינה המלאכותית וטכנולוגיות מתעוררות, ומקל על אנשי מקצוע בתחום הבינה המלאכותית להשיג אשרות עבודה או גרין קארד בארה"ב.

למרות התפיסה שאירופאים נותנים עדיפות לפנאי ולהטבות סוציאליות גבוהות, אנשי מקצוע רבים בתחום ה-IT האירופיים מוכנים להחליף חופשות ארוכות יותר בשכר גבוה משמעותית. הבחירה בין נהיגה במכונית יוקרה ומגורים באחוזה בחוף המערבי של ארה"ב, טיסה במחלקה ראשונה או שהייה באירופה ודאגה לגבי הוצאות יומיומיות אינה קשה לרבים. פורומים מקוונים מלאים בסיפורים על מהנדסים אירופאים שמצביעים ברגליים.

הצורך בכוח מאחד

בסופו של דבר, מאבקי הבינה המלאכותית של אירופה עשויים לנבוע מהיעדר כוח מאחד. למרות שלאיחוד האירופי יש אוכלוסייה של 500 מיליון תושבים וכלכלה הדומה לזו של ארה"ב, השוק האירופי מפוצל. למדינות החברות באיחוד האירופי ולבריטניה יש הבדלים משמעותיים בשפה, בכתיבה ובתרבות. לאיחוד האירופי יש 24 שפות רשמיות. חברות חייבות לנווט בכל שוק בנפרד, מה שמקשה על התרחבות מהירה. ענקיות הטכנולוגיה האמריקאיות יכולות להשתלט במהירות על השוק לפני שחברות אירופאיות יכולות לבסס דריסת רגל.

עבור מודלי שפה גדולים מודרניים, כוח מחשוב חזק ומערכי נתונים מאוחדים הם חיוניים. בעוד שמימון יכול לטפל בכוח המחשוב, השגת מערכי נתונים מאוחדים ואיכותיים היא אתגר משמעותי יותר.

במהותה, עמדת הפיגור של אירופה במהפכת הבינה המלאכותית משקפת את ניסיונה בעידן האינטרנט.

יוזמות והשקעות

הממשלות האירופיות מכירות באתגרים אלה ושיגרו יוזמות בינה מלאכותית שונות. יוזמת אלופי הבינה המלאכותית של האיחוד האירופי שואפת להאיץ את פיתוח הבינה המלאכותית על ידי התמקדות במפעלים גדולים המובילים את היוזמה. תוכנית Horizon Europe מקצה מיליארד אירו מדי שנה למחקר ופיתוח בינה מלאכותית, ותומכת בפיתוח ופריסה של בינה מלאכותית. החל משנה זו, יוקצו 1.3 מיליארד אירו נוספים למודלי שפה גדולים ולפיתוח מאגר כישרונות. יוזמת InvestAI מבקשת לגייס 200 מיליארד אירו להשקעה נוספת בבינה מלאכותית. חוק הבינה המלאכותית של האיחוד האירופי אפילו מקל על התקנות עבור ארגונים קטנים ובינוניים.

עם זאת, מאמצים אלה עשויים להיות לא מספיקים כדי להתגבר על האתגרים המבניים המושרשים עמוק. ייתכן שיהיה צורך בכוח מאחד כדי לשחרר באמת את פוטנציאל הבינה המלאכותית של אירופה.