העלייה המהירה של פלטפורמות בינה מלאכותית שיחתית מתוחכמות עיצבה מחדש ללא ספק את האינטראקציות הדיגיטליות, ומציעה יכולות חסרות תקדים באחזור מידע, יצירת תוכן ותקשורת אוטומטית. כלים כמו ChatGPT ובני דורו כבשו את הדמיון העולמי, והדגימו את כוחם של מודלי שפה גדולים (LLMs) לחקות דיאלוג דמוי אנושי ולבצע משימות מורכבות. עם זאת, גל טכנולוגי זה לא נתקל בשבחים אוניברסליים. במקום זאת, מספר גדל והולך של מדינות מקימות מחסומים, מיישמות איסורים מוחלטים או תקנות מחמירות על מערכות AI חזקות אלו. התנגדות זו נובעת מארג מורכב של חששות, השוזר יחד חרדות לגבי פרטיות הפרט, הפוטנציאל לשימוש לרעה בדיסאינפורמציה, איומים על הביטחון הלאומי, והרצון לשמור על שליטה פוליטית ואידיאולוגית. הבנת המניעים המגוונים מאחורי הגבלות אלו חיונית לתפיסת הנוף הגלובלי המתפתח של ממשל AI. ההחלטות המתקבלות כיום בבירות ברחבי העולם יעצבו באופן משמעותי את מסלול הפיתוח והפריסה של AI, וייצרו טלאים של נגישות ושליטה המשקפים סדרי עדיפויות ופחדים לאומיים מושרשים עמוק.
עמדתה של איטליה: ציווי פרטיות מפעילים עצירה זמנית
בצעד שהדהד ברחבי העולם המערבי, איטליה הפכה למאמצת מוקדמת בולטת של אמצעים מגבילים נגד פלטפורמת AI גנרטיבית מרכזית. במרץ 2023, רשות הגנת הנתונים האיטלקית, הידועה בשם Garante per la protezione dei dati personali, הורתה על השעיה זמנית של שירות ChatGPT של OpenAI בגבולות המדינה. החלטה זו לא נבעה מפחדים מופשטים אלא מהאשמות ספציפיות על אי-ציות לתקנות הגנת הנתונים המחמירות המעוגנות בתקנה הכללית להגנת נתונים (GDPR) של האיחוד האירופי.
ה-Garante העלה מספר נקודות קריטיות:
- היעדר בסיס חוקי לאיסוף נתונים: דאגה עיקרית הייתה הכמות העצומה של נתונים אישיים שנאספו לכאורה על ידי OpenAI לאימון האלגוריתמים העומדים בבסיס ChatGPT. הרשות האיטלקית הטילה ספק בהצדקה המשפטית לאיסוף ועיבוד רחבי היקף אלה, במיוחד אם המשתמשים נתנו הסכמה מדעת כנדרש על ידי GDPR. חוסר השקיפות סביב מערכי הנתונים הספציפיים ששימשו והשיטות שהופעלו הזינו חששות אלה.
- מנגנוני אימות גיל לא מספקים: ה-Garante הדגיש את היעדרן של מערכות חזקות למניעת גישה של קטינים לשירות. בהתחשב ביכולתו של ChatGPT לייצר תוכן כמעט בכל נושא, היו דאגות משמעותיות לגבי חשיפת משתמשים קטינים לחומר שעלול להיות בלתי הולם או מזיק. ה-GDPR מטיל מגבלות מחמירות על עיבוד נתוני ילדים, והכישלון הנתפס ביישום שערי גיל יעילים נחשב להפרה חמורה.
- דיוק מידע ופוטנציאל לדיסאינפורמציה: למרות שזה לא היה הבסיס המשפטי העיקרי לאיסור, הרשות ציינה גם את הפוטנציאל של צ’אטבוטים של AI לספק מידע לא מדויק על אנשים, מה שעלול להוביל לפגיעה במוניטין או להפצת שקרים.
OpenAI הגיבה באופן יזום כדי לטפל בדרישות ה-Garante. החברה פעלה לשיפור השקיפות בנוגע לנוהלי עיבוד הנתונים שלה, וסיפקה למשתמשים הסברים ברורים יותר על אופן השימוש במידע שלהם. באופן מכריע, היא יישמה אמצעי אימות גיל בולטים יותר בנקודת ההרשמה והציגה כלים המאפשרים למשתמשים אירופאים שליטה רבה יותר על הנתונים שלהם, כולל אפשרויות לבטל את הסכמתם לשימוש באינטראקציות שלהם לאימון מודלים. בעקבות התאמות אלו, שמטרתן להתאים את השירות באופן הדוק יותר לעקרונות GDPR, האיסור הוסר כחודש לאחר מכן. החסימה הזמנית של איטליה שימשה תזכורת חזקה לחברות טכנולוגיה ברחבי העולם כי ניווט בסביבה הרגולטורית האירופית, במיוחד בנוגע לפרטיות נתונים, דורש תשומת לב קפדנית לציות. היא הדגישה את כוחן של רשויות הגנת הנתונים בתוך האיחוד האירופי לאכוף תקנות ולדרוש אחריות אפילו משחקני הטכנולוגיה הגלובליים הגדולים ביותר, וקבעה תקדים פוטנציאלי למדינות אחרות המתמודדות עם חששות דומים.
הגן הנעול של סין: טיפוח AI מקומי תחת פיקוח קפדני
גישתה של סין לבינה מלאכותית שיחתית שזורה עמוקות באסטרטגיה ארוכת השנים שלה לשמירה על שליטה הדוקה בזרימת המידע בגבולותיה. המדינה פועלת תחת מערכת מתוחכמת של צנזורה באינטרנט, המכונה לעתים קרובות ‘חומת האש הגדולה’ (Great Firewall), החוסמת גישה לאתרים ושירותים מקוונים זרים רבים. לכן, לא היה מפתיע שצ’אטבוטים פופולריים גלובליים של AI כמו ChatGPT הפכו במהירות לבלתי נגישים בסין היבשתית.
הרציונל חורג מעבר לצנזורה פשוטה; הוא משקף אסטרטגיה ממשלתית רב-גונית:
- מניעת מידע וחילוקי דעות לא מאושרים: המניע העיקרי הוא דאגת הממשלה שמודלי AI בלתי מבוקרים, שאומנו על מערכי נתונים עצומים מהאינטרנט הגלובלי, עלולים להפיץ מידע או נקודות מבט הסותרות את הנרטיב הרשמי של המפלגה הקומוניסטית הסינית. קיימים פחדים מושרשים עמוק שכלים כאלה עלולים לשמש לארגון התנגדות, הפצת אידיאולוגיות ‘מזיקות’, או עקיפת מנגנוני צנזורה ממלכתיים, ובכך לערער את היציבות החברתית והשליטה הפוליטית.
- מאבק בדיסאינפורמציה (כהגדרתה על ידי המדינה): בעוד שמדינות מערביות חוששות מ-AI המייצר דיסאינפורמציה, דאגתה של בייג’ינג מתמקדת במידע שהיא רואה כרגיש פוליטית או מערער יציבות. AI הפועל מחוץ לפיקוח ממשלתי נתפס כווקטור בלתי צפוי לתוכן כזה.
- קידום ריבונות טכנולוגית: לסין יש שאיפות להפוך למובילה עולמית בבינה מלאכותית. חסימת שירותי AI זרים יוצרת שוק מוגן לחלופות מקומיות. אסטרטגיה זו מעודדת צמיחה של אלופי AI תוצרת בית, ומבטיחה שפיתוח ופריסה של טכנולוגיה קריטית זו יתאימו לאינטרסים לאומיים ולמסגרות רגולטוריות. חברות כמו Baidu, עם ה-Ernie Bot שלה, Alibaba ו-Tencent מפתחות באופן פעיל LLMs המותאמים לשוק הסיני ועומדים בהנחיות הממשלה.
- אבטחת נתונים: שמירה על פיתוח AI מקומי מתיישבת גם עם חוקי אבטחת הנתונים המחמירים יותר ויותר של סין, המסדירים העברת נתונים חוצת גבולות ודורשים ממפעילי תשתית מידע קריטית לאחסן נתונים באופן מקומי. הסתמכות על AI מקומי מפחיתה את התלות בפלטפורמות זרות שעלולות להעביר נתוני משתמשים סיניים לחו”ל.
לפיכך, ה’איסור’ של סין אינו נוגע כל כך לדחיית טכנולוגיית ה-AI עצמה, אלא להבטחת פיתוחה ויישומה בתוך מערכת אקולוגית הנשלטת על ידי המדינה. המטרה היא לרתום את היתרונות הכלכליים והטכנולוגיים של AI תוך הפחתת הסיכונים הפוליטיים והחברתיים הנתפסים הקשורים לגישה בלתי מוגבלת לפלטפורמות זרות. גישה זו מטפחת נוף AI ייחודי שבו חדשנות מעודדת, אך רק בגבולות המוגדרים בבירור על ידי המדינה.
מסך הברזל הדיגיטלי של רוסיה: ביטחון לאומי ובקרת מידע
עמדתה של רוסיה בנוגע לבינה מלאכותית שיחתית זרה משקפת את מיצובה הגיאופוליטי הרחב יותר ואת התמקדותה המעמיקה בביטחון לאומי ובריבונות טכנולוגית, במיוחד על רקע מתיחות מוגברת עם מדינות המערב. למרות שלא תמיד הדבר מתבטא באיסורים מפורשים ומתוקשרים כמו הצעד הזמני של איטליה, הגישה לפלטפורמות כמו ChatGPT הוגבלה או הייתה בלתי אמינה, והממשלה מקדמת באופן פעיל חלופות מקומיות.
המניעים העיקריים מאחורי ההגבלות של רוסיה כוללים:
- חששות לביטחון לאומי: ממשלת רוסיה חשה חוסר אמון משמעותי בפלטפורמות טכנולוגיות זרות, במיוחד אלו שמקורן במדינות הנתפסות כיריבות. קיימים פחדים בולטים שצ’אטבוטים מתוחכמים של AI שפותחו בחו”ל עלולים להיות מנוצלים לריגול, איסוף מודיעין או פעולות לוחמת סייבר המכוונות נגד אינטרסים רוסיים. הפוטנציאל של כלים אלה לגשת למידע רגיש או להיות מופעלים על ידי גורמים זרים מהווה דאגה ביטחונית ראשונית.
- מאבק בהשפעה זרה ו’לוחמת מידע’: מוסקבה רואה בשליטה על מידע מרכיב קריטי בביטחון הלאומי. צ’אטבוטים זרים של AI נתפסים כצינורות פוטנציאליים לתעמולה מערבית, ‘חדשות כזב’, או נרטיבים שמטרתם לערער את המצב הפוליטי או לתמרן את דעת הקהל בתוך רוסיה. הגבלת הגישה היא אמצעי הגנה מפני מסעות לוחמת מידע נתפסים.
- קידום טכנולוגיה מקומית: בדומה לסין, רוסיה נוקטת באסטרטגיה של ‘ריבונות דיגיטלית’, במטרה להפחית את תלותה בטכנולוגיה זרה. הדבר כרוך בהשקעה משמעותית בפיתוח חלופות תוצרת בית במגזרי טכנולוגיה שונים, כולל AI. Yandex, המכונה לעתים קרובות ‘גוגל של רוסיה’, פיתחה עוזרת AI משלה, Alice (Alisa), ומודלי שפה גדולים אחרים. קידום פלטפורמות מקומיות אלו מבטיח פיקוח ממשלתי רב יותר ומתאים את פיתוח ה-AI ליעדים אסטרטגיים לאומיים.
- שליטה רגולטורית: על ידי הגבלת AI זר והעדפת אפשרויות מקומיות, ממשלת רוסיה יכולה להטיל בקלות רבה יותר את התקנות שלה בנוגע לניטור תוכן, אחסון נתונים (לעתים קרובות דורש לוקליזציה של נתונים בתוך רוסיה), ושיתוף פעולה עם שירותי הביטחון הממלכתיים. חברות מקומיות בדרך כלל רגישות יותר ללחץ ממשלתי ולדרישות משפטיות מאשר מקבילותיהן הזרות.
ההגבלות על AI זר ברוסיה הן אפוא חלק מדפוס רחב יותר של הפעלת שליטה על המרחב הדיגיטלי, המונע על ידי שילוב של חרדות ביטחוניות, מטרות פוליטיות, והרצון לטפח מגזר טכנולוגי עצמאי המוגן מפני לחצים והשפעות חיצוניות. הסביבה מעדיפה ספקי טכנולוגיה שאושרו על ידי המדינה או קשורים למדינה, ויוצרת אתגרים לפלטפורמות AI בינלאומיות המבקשות לפעול בתוך המדינה.
גישתה הזהירה של איראן: שמירה מפני אידיאולוגיות חיצוניות
הרגולציה של איראן על בינה מלאכותית, כולל צ’אטבוטים שיחתיים, מושפעת רבות ממערכתה הפוליטית הייחודית ומיחסיה העוינים לעתים קרובות עם מדינות המערב. הממשלה שומרת על שליטה קפדנית על הגישה לאינטרנט ועל התוכן, ורואה בטכנולוגיה בלתי מוסדרת איום פוטנציאלי על סמכותה וערכיה התרבותיים.
ההגבלות על צ’אטבוטים זרים של AI נובעות ממספר גורמים הקשורים זה בזה:
- מניעת השפעה מערבית ו’פלישה תרבותית’: ההנהגה האיראנית מודאגת עמוקות מהפוטנציאל של טכנולוגיות זרות לשמש ערוצים לאידיאולוגיות תרבותיות ופוליטיות מערביות, שהיא רואה כמערערות את ערכי האסלאם ועקרונות הרפובליקה האסלאמית. גישה בלתי מוגבלת לצ’אטבוטים של AI שאומנו על נתונים גלובליים נתפסת כסיכון לחשיפת אזרחים, במיוחד צעירים, לרעיונות ונקודות מבט שעלולים להיות ‘חתרניים’ או ‘לא-אסלאמיים’.
- עקיפת צנזורה ממלכתית: כלי AI מתוחכמים עלולים להציע למשתמשים דרכים לעקוף את מנגנוני סינון האינטרנט והצנזורה הנרחבים המופעלים על ידי המדינה האיראנית. היכולת לגשת למידע או לייצר תוכן בחופשיות באמצעות AI עלולה לאתגר את שליטת הממשלה בנוף המידע.
- שמירה על יציבות פוליטית: בדומה לסין ורוסיה, איראן רואה בזרימת מידע בלתי מבוקרת זרז פוטנציאלי לאי שקט חברתי או אופוזיציה פוליטית. צ’אטבוטים של AI, עם יכולתם לייצר טקסט משכנע ולנהל דיאלוג, נתפסים ככלים שעלולים לשמש לארגון הפגנות או להפצת סנטימנט אנטי-ממשלתי.
- קידום חלופות שאושרו על ידי המדינה: למרות שאולי פחות מתקדם מאשר בסין או ברוסיה, קיים עניין בפיתוח או אישור טכנולוגיות AI המתאימות לתקנות המדינה ולדרישות האידיאולוגיות. התרת שימוש רק במודלי AI מאושרים מבטיחה שהטכנולוגיה פועלת בגבולות שנקבעו על ידי הממשלה ואינה מפרה חוקים איראניים או נורמות תרבותיות.
גישתה של איראן מאופיינת בחשדנות עמוקה כלפי ההשפעה הפוטנציאלית של טכנולוגיה זרה על ענייניה הפנימיים ומסגרתה האידיאולוגית. הרגולציה של צ’אטבוטים של AI נוגעת פחות לחששות טכניים כמו פרטיות נתונים (אם כי אלה עשויים להתקיים) ויותר לשימור שליטה פוליטית, שמירה על ערכים תרבותיים ודתיים ספציפיים, ובידוד האוכלוסייה מהשפעות חיצוניות הנתפסות כבלתי רצויות על ידי המדינה. הגישה מותרת ככל הנראה רק לאותן מערכות AI שניתן לפקח עליהן ולשלוט בהן, כדי להבטיח שהן אינן מאתגרות את הסדר הקיים.
המחסום המוחלט של צפון קוריאה: בידוד מידע מורחב ל-AI
צפון קוריאה מהווה ללא ספק את הדוגמה הקיצונית ביותר לשליטה ממלכתית על מידע וטכנולוגיה, ועמדתה בנוגע לבינה מלאכותית, במיוחד צ’אטבוטים נגישים גלובלית, משקפת מציאות זו. המדינה פועלת תחת מצור מידע, עם גישה מוגבלת ביותר לאינטרנט עבור הרוב המכריע של אוכלוסייתה. הגישה מוגבלת בדרך כלל לאליטה קטנה שנבדקה בקפידה, וגם אז, היא מוגבלת לעתים קרובות לאינטראנט הנשלט על ידי המדינה (Kwangmyong).
בהקשר זה, הרעיון של איסור על צ’אטבוטים זרים של AI הוא כמעט מיותר, שכן התשתית הבסיסית והגישה הנדרשות לשימוש בהם אינן קיימות עבור אזרחים רגילים. עם זאת, העיקרון הבסיסי ברור ומוחלט:
- שליטה מוחלטת במידע: המטרה העיקרית של המשטר הצפון קוריאני היא לשמור על שליטה מוחלטת על המידע שאזרחיו מקבלים. כל טכנולוגיה שעלולה להכניס מידע, נקודות מבט או ערוצי תקשורת חיצוניים נתפסת כאיום קיומי על יציבות המשטר ופולחן האישיות שלו. צ’אטבוטים זרים של AI, שאומנו על נתונים גלובליים ומסוגלים לספק מידע לא מסונן, מייצגים את האנטיתזה לשליטה זו.
- מניעת חשיפה לעולם החיצון: הממשלה פועלת באופן פעיל למנוע מאוכלוסייתה ללמוד על העולם מחוץ לצפון קוריאה, במיוחד על החיים בדרום קוריאה ובמדינות המערב. צ’אטבוטים של AI יכולים בקלות לספק מידע כזה, מה שעלול לערער את התעמולה הממלכתית ולעורר אי שביעות רצון.
- שמירה על טוהר אידיאולוגי: המשטר אוכף דבקות קפדנית באידיאולוגיית ה-Juche שלו. AI זר, הספוג בנקודות מבט גלובליות מגוונות, נתפס כווקטור לזיהום אידיאולוגי שעלול לאתגר את הנרטיב והסמכות של המדינה.
- חששות ביטחוניים: מעבר לשליטה במידע, יהיו גם חששות ביטחוניים עמוקים לגבי שימוש ב-AI זר לריגול או להקלת תקשורת שעלולה לאיים על המשטר.
בניגוד למדינות אחרות שעשויות להסדיר, להגביל או לאסור באופן סלקטיבי AI, גישתה של צפון קוריאה היא של הדרה כמעט מוחלטת כחלק ממדיניותה הרחבה יותר של בידוד קיצוני. בעוד שהמדינה עשויה לחקור AI ליישומים ספציפיים ומבוקרים באופן פנימי (למשל, צבא, מעקב), הרעיון של התרת גישה נרחבת לפלטפורמות AI שיחתיות זרות אינו תואם באופן יסודי את טבעו של המשטר. הוא מייצג את הקצה המחמיר ביותר של הספקטרום הגלובלי, שבו הסיכונים הנתפסים של מידע בלתי מבוקר עולים בהרבה על כל היתרונות הפוטנציאליים של גישה פתוחה לטכנולוגיה כזו.
הנרטיב המתפתח: רגולציה, חדשנות וחזית ה-AI
הפעולות המגוונות שננקטו על ידי מדינות כמו איטליה, סין, רוסיה, איראן וצפון קוריאה ממחישות שהתגובה הגלובלית לבינה מלאכותית שיחתית רחוקה מלהיות אחידה. גישתה של כל מדינה היא השתקפות ייחודית של מערכתה הפוליטית, ערכיה התרבותיים, שאיפותיה הכלכליות ואיומי הביטחון הלאומי הנתפסים. האיסור הזמני של איטליה, המבוסס על חוק פרטיות הנתונים של האיחוד האירופי, מדגיש את הכוח הרגולטורי המופעל על ידי מסגרות משפטיות מבוססות בחברות דמוקרטיות. סין ורוסיה מדגימות מודל שבו קידמה טכנולוגית נרדפת במרץ, אך אך ורק בתוך פרמטרים הנשלטים על ידי המדינה, תוך מתן עדיפות ליציבות, שליטה במידע וטיפוח תעשיות מקומיות המוגנות מתחרות זרה. התמקדותה של איראן היא בשימור אידיאולוגי ובשמירה מפני התערבות חיצונית נתפסת. צפון קוריאה מייצגת את נקודת הקצה הקיצונית, שבה בידוד מידע מכתיב חסימה כמעט מוחלטת נגד טכנולוגיות כאלה.
תגובות משתנות אלו מדגישות מתח יסודי בלב מהפכת ה-AI: האיזון העדין ולעתים קרובות שנוי במחלוקת בין טיפוח חדשנות והפחתת סיכונים פוטנציאליים. ממשלות ברחבי העולם מתמודדות עם שאלות עמוקות:
- כיצד ניתן לרתום את היתרונות הכלכליים והחברתיים של AI באחריות?
- אילו אמצעי הגנה נחוצים כדי להגן על פרטיות הפרט בעידן של איסוף נתונים מסיבי?
- כיצד ניתן להתמודד עם התפשטות דיסאינפורמציה ומידע כוזב שנוצר על ידי AI מבלי לחנוק את חופש הביטוי?
- איזה תפקיד צריך למלא AI בביטחון הלאומי, וכיצד ניתן לנהל סיכונים קשורים?
- האם תקנות מחמירות יחנקו בשוגג את אותה חדשנות שהן מבקשות להנחות, ועלולות לגרום למדינות לפגר במירוץ טכנולוגי קריטי?
ככל שמודלי AI הופכים מתוחכמים ומשולבים יותר ויותר בהיבטים שונים של החיים, שאלות אלו רק יהפכו לדחופות יותר. אנו ככל הנראה עדים לשלבים הראשונים של תהליך ארוך ומורכב של פיתוח נורמות גלובליות ותקנות לאומיות לבינה מלאכותית. הטלאים הנוכחיים של איסורים והגבלות עשויים להתפתח למסגרות רגולטוריות מורכבות יותר, אולי הכוללות הערכות מבוססות סיכונים, דרישות שקיפות מחייבות, או מאמצי שיתוף פעולה בינלאומיים. לעומת זאת, פיצול גיאופוליטי וסדרי עדיפויות לאומיים שונים עלולים להוביל לנוף AI גלובלי מפולג יותר ויותר. הדרך קדימה נותרה לא ברורה, אך ההחלטות המתקבלות על ידי ממשלות כיום בנוגע ל-AI שיחתי מניחות את היסודות ליחסים העתידיים בין האנושות ליצירותיה האינטליגנטיות ההולכות וגוברות. השיח סביב ממשל AI אינו רק דיון טכני או משפטי; זוהי שיחה על כוח, שליטה, ערכים חברתיים, ועצם עתיד המידע בעידן הדיגיטלי.