שאלה מטרידה החלה לחלחל בחוגים כלכליים ופוליטיים: האם התוכנית האחרונה להתאמה משמעותית במכסי הסחר של ארה”ב, המיועדת ליישום ב-5 באפריל, נהגתה לא באולמות הדיונים האנושיים אלא במעגלים של בינה מלאכותית גנרטיבית? הרעיון, שגבל במדע בדיוני רק לפני שנים ספורות, צבר תאוצה מפתיעה כאשר חקירות עצמאיות חשפו התאמה מוזרה. מערכות AI בולטות – דוגמת ChatGPT של OpenAI, Gemini של Google, Grok של xAI ו-Claude של Anthropic – כאשר הוצגה להן המשימה לתכנן מכסים כדי לטפל בחוסר איזון בסחר העולמי, יצרו באופן עקבי נוסחה דומה להפליא, אם לא זהה, לזו שלפי הדיווחים עומדת בבסיס אסטרטגיית הסחר החדשה ביותר של הנשיא Donald Trump.
ההשלכות עמוקות. המבקרים מיהרו להביע דאגה, והציעו כי מיקור חוץ של החלטת מדיניות עם השלכות כלכליות גלובליות כה מרחיקות לכת לאלגוריתם מייצג התפתחות מדאיגה. הדבר מעלה שאלות נוקבות לגבי העומק, או אולי היעדרו, בחישובים מבוססי AI לבעיות מורכבות בעולם האמיתי. יתר על כן, הוא מדגיש את חומרת הפוטנציאל בהסתמכות על טכנולוגיות אלו, הנמצאות בחיתוליהן, להחלטות המשפיעות על יחסים בינלאומיים, תעשיות מקומיות וארנקיהם של צרכנים יומיומיים. האפשרות מרחפת כי מכסים מוגברים של ארה”ב, שייתכן שנולדו מחישוב דיגיטלי פשטני, עלולים לנפח באופן משמעותי את עלותם של מוצרים חיוניים, במיוחד בתחומי האלקטרוניקה הצרכנית והעסקית, ולשלוח אדוות ברחבי הכלכלה.
פירוק החישוב: הדדיות או שם מטעה?
המחלוקת צברה תאוצה משמעותית בעקבות חקירה שפרסם הכלכלן James Surowiecki ב-3 באפריל. הוא בחן בקפידה את המטרה המוצהרת של הממשל: הטלת “מכסים הדדיים”. בתיאוריה, הדדיות מרמזת על גישה מאוזנת, אולי המשקפת את רמות המכס שהוטלו על ידי מדינות אחרות על סחורות אמריקאיות. עם זאת, Surowiecki הצביע על פרט קריטי במסמכים שפרסם משרד נציב הסחר של ארצות הברית (USTR). המסמך חשף את המשוואה המתמטית הספציפית ששימשה לקביעת שיעורי המכס החדשים. במקום חישוב מורכב המשקף הדדיות אמיתית, הנוסחה אימצה גישה שונה בתכלית: היא חילקה את סך הגירעון המסחרי של ארה”ב בערך היצוא של כל מדינה בהתאמה לארצות הברית.
מתודולוגיה זו, כפי ש-Surowiecki וכלכלנים אחרים ציינו במהירות, סוטה באופן יסודי ממושג ההדדיות. מכס הדדי אמיתי היה כרוך ככל הנראה בהשוואת שיעורי מכס ישירות או בהתחשבות במאזן הכולל של חסמי סחר. הנוסחה ששימשה, לעומת זאת, מתמקדת אך ורק בגירעון המסחרי של ארה”ב ובהיקף היבוא ממדינה ספציפית. גישה זו מענישה באופן לא פרופורציונלי מדינות שהן יצואניות משמעותיות לארה”ב, ללא קשר למדיניות המכס שלהן כלפי סחורות אמריקאיות או למורכבות הכוללת של היחסים הכלכליים הדו-צדדיים. היא הופכת את רעיון ה’הדדיות’ למשהו הדומה יותר לקנס המבוסס על היקף היבוא, שמטרתו הישירה היא צמצום נתון הגירעון המסחרי של ארה”ב באמצעות מכשיר מתמטי גס למדי.
הפשטות של נוסחה זו הרימה גבות והזינה ספקולציות לגבי מקורותיה. האם חישוב כה ישיר, וניתן לטעון לא מתוחכם, יכול באמת להיות תוצר של מודלים כלכליים נרחבים ודיונים בתוך ה-USTR והבית הלבן? או שמא הוא נשא את סימני ההיכר של סוג אחר של אינטליגנציה?
תא ההד של ה-AI: נוסחאות עקביות ממוחות דיגיטליים
החשד שבינה מלאכותית עשויה הייתה למלא תפקיד, ישיר או עקיף, התעצם כאשר אחרים שכפלו ניסויים ששאלו מודלי AI לגבי חישובי מכסים. הכלכלן Wojtek Kopczuk הציג שאלה ישירה ל-ChatGPT: כיצד ניתן לחשב מכסים כדי לאזן באופן ספציפי את הגירעון המסחרי של ארה”ב? התשובה שקיבל הייתה תואמת באופן מדהים לנוסחה המתוארת במסמכי הבית הלבן. ChatGPT הציע מה ש-Kopczuk תיאר כ”גישה בסיסית”, שכללה חלוקת הגירעון המסחרי בסך היקף הסחר – שיטה המשקפת מבחינה רעיונית את משוואת ה-USTR המתמקדת ביבוא.
אישור נוסף הגיע מהיזמית Amy Hoy, שערכה בדיקות דומות על פני קשת רחבה של פלטפורמות AI מובילות. הניסויים שלה הניבו תוצאות עקביות להפליא. ChatGPT, Gemini, Grok ו-Claude התכנסו כולם לאותה לוגיקה מתמטית בעיקרה כאשר התבקשו לתכנן מכסים שמטרתם לתקן חוסר איזון בסחר תוך שימוש בגירעון כקלט העיקרי. אחידות זו בין מערכות AI שונות, שפותחו על ידי חברות מתחרות עם ארכיטקטורות נפרדות, הייתה ראויה לציון במיוחד. היא רמזה שכאשר מתמודדים עם בעיה מוגדרת יחסית – “חשב מכסים בהתבסס על הגירעון המסחרי והיבוא” – AI גנרטיבי נוכחי נוטה לבחור בפתרון הישיר והפשוט ביותר מבחינה מתמטית, גם אם פתרון זה חסר ניואנסים כלכליים או אינו מצליח ללכוד את המורכבויות של מדיניות הסחר הבינלאומית.
חשוב להדגיש כי הבית הלבן לא פרסם הצהרה רשמית המאשרת או מכחישה את השימוש בבינה מלאכותית בניסוח משוואת המכס. כתוצאה מכך, ודאות מוחלטת נותרה חמקמקה. אין לנו ידע מוחלט האם מערכת AI יצרה ישירות את הנוסחה, או באילו הנחיות ספציפיות ייתכן שהשתמשו אם כן. עם זאת, התפוקה העקבית ממספר מודלי AI, המשקפת את המתודולוגיה שנבחרה על ידי הממשלה, מציגה ראיות נסיבתיות משכנעות. האופי הישיר, הכמעט בסיסי, של החישוב שהוחל על אתגר כלכלי מורכב מאוד מהדהד חזק עם היכולות הנוכחיות והמלכודות הפוטנציאליות של AI גנרטיבי – אספקת תשובות הנשמעות סבירות, שנוצרו במהירות, אך עלולות להיות חסרות עומק או התחשבות בהקשר רחב יותר. המצב מדגיש כיצד AI, שאומן על מאגרי נתונים עצומים, עשוי לזהות ולשכפל דפוסים או נוסחאות פשוטים הקשורים למילות מפתח מסוימות (כמו “גירעון מסחרי” ו”מכסים”) מבלי לעסוק בחשיבה כלכלית עמוקה יותר.
שכבה נוספת לנרטיב היא תפקידו המדווח של Elon Musk, המנהל הראשי של xAI, החברה שמאחורי מודל Grok. Musk מובן כיום כמשרת את ממשל Trump בתפקיד של עובד ממשלתי מיוחד. בעוד שקשר זה אינו מוכיח סיבתיות לגבי נוסחת המכס, מעורבותה של דמות מפתח מאחת מחברות ה-AI שהמודל שלה הפיק את החישוב הדומה מזמינה בהכרח ספקולציות נוספות ובחינה מדוקדקת של יחסי הגומלין הפוטנציאליים בין מגזר הטכנולוגיה לגיבוש מדיניות ממשלתית במקרה זה.
הרציונל של הממשל: הגנה על עובדים וחיזוק הקופה
מנקודת מבטו של ממשל Trump, הרציונל מאחורי הטלת מכסים שעלולים להיות תלולים ממוסגר סביב אינטרסים כלכליים לאומיים. הצהרות רשמיות מדגישות מספר יעדי ליבה: השגת “סחר הוגן”, הגנה על מקומות עבודה ועובדים אמריקאים, צמצום הגירעון המסחרי המתמשך של ארה”ב ועידוד הייצור המקומי. הטיעון גורס כי הפיכת סחורות מיובאות ליקרות יותר באמצעות מכסים תתמרץ צרכנים ועסקים לרכוש חלופות מתוצרת אמריקה, ובכך תחזק את התעשיות האמריקאיות ותיצור הזדמנויות תעסוקה. במקביל, ההכנסות שנוצרות ישירות מהמכסים שנגבו מוצגות כיתרון לכספי הממשלה.
המושג “מכסים הדדיים”, למרות השאלות סביב שיטת החישוב הספציפית, מוצג ככלי ליישור מגרש המשחקים. המסר הבסיסי הוא שארצות הברית לא תסבול עוד יחסי סחר הנתפסים כלא מאוזנים או מזיקים לבריאותה הכלכלית. מכסים גבוהים ממוצבים כאמצעי מתקן, שנועד לאלץ מדינות אחרות להתאים את נוהלי הסחר שלהן או להתמודד עם חסמי עלות משמעותיים בעת גישה לשוק האמריקאי הרווחי. נרטיב זה פונה לרגשות של לאומיות כלכלית ולרצון להחזיר את עוצמת הייצור.
מעבר למטרות הכלכליות המוצהרות בפומבי, קיימת פרשנות פוטנציאלית נוספת לאסטרטגיה של הממשל, שעליה רמזו גורמים פנימיים. הגודל העצום של אחוזי המכס המוצעים יכול להיתפס לא רק ככלי מדיניות כלכלי, אלא כטקטיקת משא ומתן אגרסיבית. פרספקטיבה זו נוסחה על ידי בנו של Donald Trump, Eric Trump, בפוסט ברשת חברתית ב-3 באפריל. הוא הציע תרחיש בעל סיכון גבוה, וכתב: “הראשון שינהל משא ומתן ינצח – האחרון יפסיד לחלוטין. ראיתי את הסרט הזה כל חיי…” מסגור זה מציג את המכסים כמהלך פתיחה בתהליך משא ומתן גדול יותר. על ידי קביעת שיעורים ראשוניים גבוהים במיוחד, הממשל עשוי לשאוף ללחוץ על שותפי סחר לוויתורים, ולהציע הפחתות מכסים בתמורה לתנאים נוחים יותר בתחומים אחרים של יחסי הסחר. זוהי אסטרטגיה של מינוף, המשתמשת באיום של שיבוש כלכלי משמעותי כדי להשיג תוצאות רצויות. האם גישה זו בעלת הסיכון הגבוה תניב את התוצאות המיועדות או פשוט תסלים את מתחי הסחר נותרה שאלה פתוחה קריטית.
מורכבות ההשלכות: מעבר לנוסחה
ללא קשר לשאלה אם נוסחת המכס מקורה בכלכלנים אנושיים או בשורות קוד, ההשלכות הפוטנציאליות הן ללא ספק אמיתיות ומורכבות. ההשפעה המיידית והצפויה ביותר היא על מחירי הצרכן. מכסים פועלים כמס על סחורות מיובאות, ועלויות אלו מועברות לעתים קרובות במישרין או בעקיפין לצרכן הסופי. אלקטרוניקה, מגזר הנשען במידה רבה על שרשראות אספקה גלובליות, מצוטטת לעתים קרובות כפגיעה במיוחד. מכסים מוגברים על רכיבים או מוצרים מוגמרים המיובאים ממרכזי ייצור מרכזיים עלולים להוביל לתגי מחיר גבוהים יותר באופן ניכר עבור סמארטפונים, מחשבים, טלוויזיות ואינספור מכשירים אחרים המשמשים אנשים פרטיים ועסקים כאחד. לחץ אינפלציוני זה עלול להשפיע באופן לא פרופורציונלי על משקי בית בעלי הכנסה נמוכה ולהכביד על תקציבי עסקים.
יתר על כן, ההשפעה חורגת מעבר למוצרי צריכה. עסקים אמריקאים רבים מסתמכים על חומרים, רכיבים ומכונות מיובאים לתהליכי הייצור שלהם. מכסים על מוצרי ביניים אלה יכולים להגדיל את עלויות הייצור בתוך ארה”ב, ועלולים להפוך חברות אמריקאיות לפחות תחרותיות הן מקומית והן גלובלית. הדבר עלול לסתור את המטרה המוצהרת של חיזוק הייצור האמריקאי אם עלויות התשומות יעלו באופן בלתי סביר.
קיים גם סיכון משמעותי לפעולות תגמול מצד מדינות היעד. מדינות שיוטלו עליהן מכסים אמריקאים חדשים צפויות להגיב במכסים משלהן על יצוא אמריקאי. הדבר עלול לפגוע בתעשיות אמריקאיות התלויות במכירת מוצריהן בחו”ל, כגון חקלאות, תעופה וחלל וייצור רכב. מעגל של מכסי “עין תחת עין” עלול להסלים למלחמת סחר רחבה יותר, לשבש את המסחר העולמי, ליצור אי ודאות כלכלית ועלול לפגוע ביחסים דיפלומטיים בינלאומיים. הרשת הסבוכה של שרשראות אספקה גלובליות פירושה ששיבושים באזור אחד יכולים לגרום להשפעות אדווה בלתי צפויות על פני מגזרים וכלכלות רבות.
ההתמקדות בגירעון המסחרי עצמו היא גם נושא לוויכוח כלכלי מתמשך. בעוד שגירעון מסחרי גדול ומתמשך יכול להצביע על חוסר איזון כלכלי מסוים, כלכלנים חלוקים בדעתם לגבי משמעותו הכוללת ויעילותם של מכסים ככלי לטפל בו. רבים טוענים כי גירעונות מסחריים מושפעים ממגוון רחב של גורמים, כולל שיעורי חיסכון לאומיים, זרמי השקעות, שערי חליפין וצמיחה כלכלית כוללת, ולא רק ממדיניות מכסים. שימוש במכסים כדי למקד באגרסיביות את הגירעון, במיוחד באמצעות נוסחה פשטנית, עלול להתעלם ממניעים מאקרו-כלכליים עמוקים יותר אלה ועלול להזיק לכלכלת ארה”ב יותר מאשר להועיל.
החרגות והמשכיות: פטורים מהגל החדש
חשוב לציין כי התאמות המכס המוצעות אינן מיושמות באופן אוניברסלי. מספר מדינות מוצאות עצמן פטורות מגל חדש זה של מסי יבוא פוטנציאליים, בעיקר בשל הסכמי סחר קיימים או נסיבות גיאופוליטיות.
באופן בולט ביותר, Canada ו-Mexico מצוינות כפטורות. הדבר משקף את המסגרת שנקבעה תחת הסכם ארצות הברית-מקסיקו-קנדה (USMCA), יורשו של NAFTA. שכנות צפון אמריקאיות אלו כבר פועלות במסגרת מבנה סחר ספציפי הכולל הוראות שסוכמו במהלך ממשל Trump, שחלקן כללו פתרון סכסוכי מכס קודמים (כמו אלה על פלדה ואלומיניום). שמירה על יציבות בתוך גוש סחר אזורי זה נראית בראש סדר העדיפויות.
בנוסף, מדינות שכבר מתמודדות עם סנקציות אמריקאיות משמעותיות או פועלות תחת יחסים כלכליים שונים בתכלית אינן נכללות גם כן. Russia, הכפופה לסנקציות נרחבות בעקבות פלישתה לאוקראינה ופעולות אחרות, נותרה מחוץ לתחום שיקולי המכס החדשים הללו. באופן דומה, מדינות כמו North Korea ו-Cuba, שאיתן יש לארה”ב אמברגו ארוך שנים או יחסי סחר מוגבלים ביותר, פטורות באופן טבעי מהתאמות לפרוטוקולי מכס סטנדרטיים.
פטורים אלה מדגישים כי אסטרטגיית המכס של הממשל, על אף היותה רחבה, משלבת שיקולים גיאופוליטיים ספציפיים והסכמי סחר קיימים. אין זו החלה גורפת אלא היא מכוונת לשותפי סחר ספציפיים, בעיקר אלה עם עודפי סחר גדולים עם ארה”ב שאינם מכוסים בהסכמים קודמים ספציפיים או במשטרי סנקציות. הדרת שותפים מרכזיים כמו Canada ו-Mexico מדגישה את מורכבות יחסי הסחר המודרניים, שבהם הסכמים אזוריים וקשרים היסטוריים יוצרים לעתים קרובות מסגרות נפרדות החופפות למדיניות סחר גלובלית רחבה יותר. המיקוד נותר במידה רבה על מדינות הנתפסות כתורמות המשמעותיות ביותר לגירעון המסחרי של ארה”ב, במיוחד כלכלות ייצור מרכזיות באסיה ובאירופה, למעט אלו עם פטורים מיוחדים. היישום הסלקטיבי, עם זאת, אינו מרגיע את הוויכוח הבסיסי על שיטת החישוב עצמה ועל התבונה שבהסתמכות פוטנציאלית על נוסחאות פשטניות מדי, אולי שנוצרו על ידי AI, למדיניות בעלת משקל כלכלי כה משמעותי.